פסק-דין בתיק עע"ם 3081/10

השופט א' רובינשטיין:

א.        ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (הנשיא אלון) בעת"מ 360-09 מיום 16.3.10, שבגדרו נקבע כי המשיבה היתה רשאית להשתחרר ב-2008 מהסכם פשרה (להלן גם ההסכם) בנוגע לחיוב בארנונה, שעליו חתמה עם המערערת ב-2002.

רקע

ב.        המערערת היא חברה ממשלתית שעיסוקה אחסון נפט ומוצריו. במסגרת פעילותה היא מחזיקה בחוות מיכלים גדולה בתחום השיפוט של המשיבה. בין המערערת למשיבה נתגלע סכסוך לעניין תעריפי הארנונה והסכומים שעליה לשלם בגין החזקתה במתחם.

ג.        בשנת 1995 הגיעו המערערת והמשיבה להסכם פשרה לעניין חיובי ארנונה בגין הנכס הנדון; אותו הסכם (שאינו נושא משום מה תאריך כדבעי) הוגבל לשנים 2000-1995. בתום תקופת ההסכם נשלח למערערת חשבון ארנונה חדש לשנת 2001 בהתייחס למתחם. בעקבות עתירת המערערת לבית המשפט לעניינים מינהליים (עת"מ 275/01) נוהל בין הצדדים משא ומתן, ובסיומו הגיעו הצדדים ביום 27.2.02 להסכם פשרה.

ד.        ביום 25.3.02 ניתן להסכם תוקף של פסק דין. ההסכם, בפסקה האחרונה למבוא, מציין כי תכליתו, בין השאר, "...לקבוע גם את אופן חיובה של תש"ן בארנונה כללית לשנת הכספים 2002 ואילך...". בסעיף 3 להסכם נקבע כך: "מתחילת שנת הכספים 2002 ואילך, חיוב הארנונה של תש"ן, ייעשה על בסיס השטחים, הסיווגים והתעריפים המפורטים להלן...". בסעיף 4 להסכם נקבע, כי סיווג שטח הקרקע התפוסה יהיה על פי סיווג "קרקע תפוסה אחרת". בסעיף 10 נקבע:

"למען הסר ספק מובהר ומוסכם בין הצדדים, כי כל הקביעות ו/או ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בהסכם זה, נעשו לצורכי פשרה בלבד ומבלי שיתפרשו כהסכמה מצד מי מהצדדים לנכונותם העובדתית ו/או המשפטית. כמו כן, מוסכם בין הצדדים כי במידה והסכם זה יופר על ידי מהצדדים ו/או יגיע לסיומו מסיבה כלשהי ובעת כלשהי, שום צד לא יהא מושתק ו/או מנוע מלהעלות ו/או לטעון כל טיעון שהעלה ו/או היה או יהיה זכאי להעלות כנגד הצד האחר אלמלא קיומו של הסכם זה".

ה.        המערערת חויבה החל משנת 2002 ועד לשנת 2008 בהתאם לסיווגים ולתעריפים שצוינו בהסכם. ביום 16.12.08 הוציאה המשיבה למערערת שומת ארנונה מתוקנת לשנת 2008 בסכום כולל של 8,087,844 ש"ח (השומה עד למועד זה עמדה על 3,349,691 ש"ח). ההפרש בין השומות נבע משינוי בסיווג שימושי המערערת במתחם  "קרקע תפוסה אחרת" ל"קרקע תפוסה לאחסון" ומשינוי הסיווג של חלק משטחי המיכלים שהוחזקו במתחם מ"מבנה לאחסון" ל"מיכלים לאחסון ולאיגום נפט". יצוין כי המכתב מיום 16.12.08 לא כלל התייחסות להסכם מ-2002.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים

ו.        עתירת המערערת כנגד השתחררות המשיבה מן ההסכם נדחתה. בית המשפט לעניינים מינהליים קבע, כי המשיבה רשאית היתה להשתחרר מהסכם הפשרה בבואה לבחון בחלוף 6 שנים את סוגי השימושים והסיווגים הראויים בשטח המתחם. צוין, כי המערערת זכאית לפנות לועדת הערר לעניין הסיווג שנקבע בהתייחס למרכיבי המתחם השונים. הוסף, כי הודעת השומה המתוקנת מדצמבר 2008 אינה מהוה שומה רטרואקטיבית, כטענת המערערת. עוד נקבע, כי הכללת הפריט "מיכלים לאחסון, איגום נפט ו/או גז" בצו הארנונה של המשיבה החל משנת 1994 אינה מנוגדת ל"חוקי ההקפאה", והיא תקפה.

טענות המערערת

ז.        לטענת המערערת, אפשרות הרשות להשתחרר מהסכם כחריג לחובה לכבד התחייבות הרשות מצריכה בחינה מדוקדקת, תוך מתן משקל משמעותי לערך של קיום חוזים, הן מטעמים שעניינם אמון הציבור ברשויות והן מטעמים פרקטיים של עידוד הסכמים ופשרות. לטענתה, אפילו יש ממש בטענות המשיבה שעניינן סיווג לא נכון של שטחי הנכס, מחובתה של המשיבה לאזן בין שיקולים של גביית מס אמת על פי הסיווג הנכון של הנכס, לבין שיקולים התומכים בקיום ההסכם וכיבוד פסק הדין שאישר אותו. כנטען, במקרה הנדון, כאשר לא חל כל שינוי בשימוש בשטחים, ונוכח העובדה שהמחלוקת המשפטית בין הצדדים לגבי הסיווג בעינה עומדת, לא היה כל בסיס להחלטת המשיבה, לשם הגדלת הכנסותיה, להתעלם מן ההסכם; זאת - משיקולים של יציבות הדין, צפיות ושמירה על אמון הציבור. נטען, כי עיון בטיעוני המשיבה מלמד ששינוי הנסיבות היחיד שאירע מאז חתימת ההסכם הוא חילופי ראש המועצה במשיבה.

ח.        המערערת סמכה ידיה על פסק הדין בע"א 2064/02 תשלובת אלוני נ' עיריית נשר, פ"ד נט (1) 111 (לא פורסם) (להלן פרשת אלוני) והדגישה, כי אין דין הסכמה על שומה המנוגדת לחוק כדין שומה המהוה פשרה בין הצדדים, ולא הרי שומה שהיא תוצר של טעות עובדתית או משפטית, כהרי הסכמה על שומה שנועדה לחסוך את העלויות הכרוכות בבירור משפטי. נטען, כי עמדה זו עולה בקנה אחד גם עם פסק הדין בעע"מ 8183/03 חברת חשמל נ' מועצה אזורית גולן (לא פורסם) (להלן עניין חברת החשמל), שבו אושר ביטול הסכם; זאת, שכן באותו מקרה שונה הדין לאחר חתימת ההסכם: נתקבלה רפורמה מהותית בדיני הארנונה לשנת 2002.

ט.        הוטעם, כי ההסכם הוא תוצר של משא ומתן במסגרת הליך משפטי שבו העלה כל צד את טענותיו, וכי הסכמת הצדדים גובשה בידיעה ובהכרה של שניהם; המשיבה חתמה על ההסכם לאחר שלוותה בייעוץ משפטי, והצדדים היו מודעים לתעריפי הארנונה השונים בטרם חתמו על ההסכם. ועוד, בצו הארנונה של המשיבה קיימים 14 סיווגים שונים, צו הארנונה היה מונח בפני שני הצדדים שעה שערכו את ההסכם, והסיווג שנבחר הוא תוצר של "מיצוע", כלשון בית המשפט בפרשת אלוני. עוד נטען, כי הסכם הפשרה יצר מעשה בית דין, וכדי לתקוף את פסק הדין שניתן בהסכמה היה לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים כדי לבקש את ביטול פסק הדין וההסכם שבבסיסו. נטען, כי יש לסווג את המבנים כ"מבני תעשייה".

י.        הוסף, כי שינוי השומה נעשה ביוזמת חברת הגביה מטעם המשיבה, אשר לה אינטרס כלכלי בשינוי הסכום הנגבה. עוד נטען, כי הסיווג של "מיכלים לאחסון, איגום נפט ו/או גז" והתעריף שבו חויבה המערערת, אינם חוקיים ובטלים מעיקרם נוכח החריגה הברורה מ"חוקי ההקפאה", שכן שינוי שומת הארנונה הביא להגדלת כלל רכיבי השומה מבלי שחל כל שינוי בשימוש בנכס, והואיל ולא נתקבלה הסכמתם של השרים הנוגעים בדבר כנחוץ על פי חוק.

י"א.     עוד נטען, כי השומה שנקבעה למערערת היא רטרואקטיבית, ועל המשיבה היתה החובה לנקוט הסדרי מעבר מתאימים במישור ההליכי והמהותי כדי להקטין את הפגיעה בציפיותיה הלגיטימיות של המערערת. בנוסף, שגה בית המשפט שעה שהתעלם מחיוב המערערת בהפרשי הצמדה וריבית.

י"ב.     הוסף, כי יש לקרוא את סעיף 10 להסכם בצמצום על רקע ההסכם ותכליתו, באופן שיחול אך ורק בעת הפרת ההסכם או בעת סיום ההסכם באופן מוצדק, שאם לא כן, יעמוד בסתירה להסכם בכללותו. עוד צוין, כי המחלוקות בתיק הן משפטיות, ואינן נתונות לסמכות ועדת הערר. לבסוף הוסבר, כי כל העלאה של חיובי הארנונה תביא לפגיעה כלכלית, בין בעקיפין ובין במישרין, במשק הדלק הישראלי, במפעלים נוספים ובציבור.

טענות המשיבה